החלטה בתיק בר"ע 49321-02-13

בפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תיק דמ"ש 7756-12-11 (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור גב' עידית סולומון ומר עודד ליפשיץ) מיום 6/2/11.

רקע והליכים

1.    המשיבה הינה עמותה לקידום אנשים בעלי לקויות למידה ברמות שונות.

2.    המבקשת הועסקה במשיבה כמנהלת מערך הדיור החל מחודש פברואר 2011 או בסמוך לכך ועד ליום 24/8/11 מועד בו הסתיימו יחסי העבודה שבין הצדדים, כפוף למחלוקת שבין הצדדים בשאלה כיצד בדיוק הסתיימו.

3.    המבקשת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לחיוב המשיבה לשלם לה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 18,000 ש"ח עקב טענתה כי פוטרה שלא כדין ובחוסר תום לב מעבודתה במשיבה.

4.    בית הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו בין היתר כי: " לא מצאנו פגם באופן בו הסתיימו יחסי הצדדים, ולטעמנו, התובעת היא שבחרה לא להתאים עצמה לדרישות העמותה באשר לאופן הניהול בארגון והסכימה, בהתנהגותה, לסיום יחסי עובד-מעביד.

בנסיבות שהוכחו לפנינו, לא זכאית התובעת לפיצוי נוסף, כלשהו, מאת העמותה".

כמו כן חויבה המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.

ודוק, בסיפא לפסק הדין צוין: "ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין".

5.    כעולה מאישור המסירה שבינתיים נסרק לתיק בית הדין, פסק הדין הומצא למשרד ב"כ המבקשת ביום 11/2/13 וביום 25/2/12 הגישה המבקשת כתב ערעור על פסק הדין.

6.    בהחלטת בית הדין זה מיום 28/2/13 הובהר כי בהתחשב בכך שפסק הדין מושא הערעור ניתן בהליך של "דיון מהיר", הרי שניתן לערער עליו רק לאחר קבלת רשות לערער והמועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף.

אי לכך, נתנה למבקשת ארכה להתייחס לאמור לעיל.

7.    בהמשך לכך הגישה המבקשת ביום 7/3/13 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה שהתנגדה לה ובהמשך לכך התקבלה אף תשובת המבקשת לתגובת המשיבה.

עיקרי טענות הצדדים

8.    וכך לטענת ב"כ המבקשת בבקשתו, הטעות בהגשת ערעור רובצת כולה לפתחו והוא האחראי היחיד למחדל; המדובר בערעור עקרוני ללא קשר לשאלת סכום התביעה; אכן על פי ההלכה הפסוקה יש להראות "טעם מיוחד" בבקשה להארכת מועד אלא שבענייננו הוא פירט את מקור הטעות היינו קריאה שגויה של האמור בהחלטה ועל כן ולאור הוראות הפסיקה, משהבהיר את מקור התקלה ולא הסתפק בבקשה סתמית, יש להענות לבקשה; בכל מקרה, סיכויי הערעור טובים ביותר שכן מדובר בערעור משפטי בעיקרו בשאלה עקרונית והיא קיבוע זכותו של כל עובד לשימוע כדין, לרבות זה המצוי במחלוקת עניינית עם מעסיקו.

עוד טוען ב"כ המבקשת, כי הוא הודיע אישית לב"כ משיבה, ימים ספורים לאחר קבלת פסק הדין, על הכוונה לערער על פסק הדין ועל פי ההלכה הפסוקה, נסיבה זו מהווה טעם מיוחד.

מכל מקום לדבריו, המבקשת לא השתהתה אלא פעלה בשקידה סבירה והגישה את הערעור בתוך 15 ימים כנדרש לבקשת רשות ערעור.

9.    המשיבה התנגדה למבוקש.